מעבר לארץ אחרת הוא הזדמנות לחוות תרבות אחרת, לרכוש שפה וחברים חדשים. זו יכולה להיות חווית חיים מעצימה.
עם זאת, לצד האתגרים המקומיים היומיומיים בהתמודדות עם המציאות המאתגרת (שעלולה להוביל תסכול וייאוש), המרחק מהמשפחה מהסביבה המוכרת, התמודדות עם פערים תרבותיים, קשיי שפה ולפעמים גם בידוד חברתי, כל אלה עלולים להביא לקשיים נפשיים.
פעמים רבות מי שחווים משבר סביב המעבר, הם דווקא אלה שעברו בעקבות עבודה של בני או בנות הזוג. בעוד שהאחרונים ממשיכים להתפתח, בני הזוג חשים מאותגרים מהסיטואציה החדשה. לאחר שנים של התפתחות אישית, הבנייה מקצועית וטוויית רשת חברתית, מתרחשת קטיעה ברצף החיים. היסודות שעליהם נסמך ונבנה העצמי עלולים להתערער; ההון המקצועי, התרבותי והחברתי מאויימים באיבוד הרלוונטיות שלהם ומתלווה לכל זה תחושת אובדן והערכה עצמית נמוכה.
החוויה של מעבר לארץ אחרת הוא מאוד סובייקטיבי וקשור בהרבה מאוד גורמים. גם אם המשבר אינו חמור ואינו פוגע ברמה תפקודית, הרילוקיישין יכול לאתגר את מה שהיה עד כה מובן מאליו.
הגירה ורילוקיישין הם תהליכים מורכבים שמעורבים בהם נושאים טעונים כמו פרידה ואובדן. לפעמים אלה נושאים שמלווים את האדם בחייו אך מועצמים עם המעבר. במידה שהקונפליקט הפנימי אינו מעובד, עלול המעבר לגרום לדיכאון, חרדה ותחושת “תקיעות”.
בעבודה עם אנשים ברילוקיישין, אני מלווה קבוצות ויחידים, במפגשים פיזיים ומקוונים. אני מציעה מקום בטוח להתבוננות ברגשות מורכבים שעולים בעקבות הרילוקיישן, להכרה במה שאבד כדי להתחבר לכוחות מחדש, להבין את הצרכים והרצונות, לחזק את הביטחון העצמי, להתפתח ולצמוח מהמשבר .